אהבת יהונתן
והנה אשלח את הנער לך מצא את החיצים וכו' עיין בפסוק כל המעשה. והנה יש לפרש מה הי' יהונתן מרמז בזה לדוד בחיצים אם החיצים ממך והלאה או לא. ואמ"ו זצ"ל דהנה ברכת עשו הי' על חרבך תחיה יען שעשו הי" ציד בפיו ורימה לאבי. בדברים ומאכלים טובים לכך הי' ברכתו על חרבך תחיה כדכתיב חרב פיפיות בידם. ושטנו של עשו הוא בנימין לפני שבני יעקב גם הם רימו את אביהם בדברי שקר לומר חיה רעה אכלתהו לכך אין להם אותו אומנות של חרב. משא"כ בני רחל שלא היו במכירה ולא הי' מרמה בפיהם הם יכולים לשלוט בחרב ולכך אין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל וישמעאל הי' משרת לאברהם שנאמר ויתן אל הנער לכך זכה להיות רובה קשת ושטנו של ישמעאל הוא יהודה שגם הוא שימש לאביו שנאמר ואת יהודה שלח לפניו. לכך כשקונן דוד על מיתת שאול אמר ללמד לבני יהודה קשת. יען שמת שאול שהי' מבניה של רחל והי' שולט בחרב לכך נלמד לבני יהודה קשת שהוא אומנות שלהם ודוד בא מיהודה לכך היה הסימן כאן בחיצים דוקא והבן. ואמר אם החיצים ממך והנה קחנו ובואה כי שלום יהיה לך ואומנות של קשת בידך. אבל אם החיצים ממך והלאה לא יבא לך הגדולה עכשיו וא"ש ואגב נפרש מאמר הגמ' דאמרי' שאלו לריב"ל נראתה הקשת בימיך אמר לו הן וכו' ומסיק הגמ' ולא היא שלא נראה בימיו והא דאמר הכי שלא לאאזוקי טיבותא לנפשיה. ונראה לומר דהנה שני מיני קשת הם הא' קשת הטבעי בעת ירידת גשמים והחמה זורחת למול ענן הגשם נראה כמין קשת. והב' הוא קשת שהוא לאות ברית עולם והוא שלא כדרך הטבע והצדיק יוכל להבחין בין הטבעי לשאינו טבעי. ולזה כששאלו נראתה קשת בימיך סתם ולכך השיב להם הן וכוונתו היה על הטבעי והן הן דברי הגמ' ולא היא שלא נראה הקשת שהוא לאות בימיו והא דאמר הכי וכו' וא"ש. וזהו כשמת שאול ויהונתן שהיו צדיקים שבדוד היכולים להבחין בקשת אמר דוד ללמד לבני יהודה קשת היינו הבחנה בין קשת הטבעי לקשת האות ברית עולם וק"ל:
רש"י
והנה אשלח וגו'. ודרך המבקש חץ הירוי, הולך עד מקום שרואה שהחץ הולך, ואינו יכול לכוין יפה, פעמים שהוא מחפשה והחץ להלן ממנו, ופעמים שהוא הולך להלן מן החץ ומחפשה, והניחוש הזה יהיה לך: